שמא יסכך בשברים שעדיין לא טהרו. פי' בשברים שיש בהם שלש על שלש שעדיין לא יצאו מידי טומאה:

סיככה באוכלים פסולה מפני שהם מקבלים טומאה. הא דלא מייתי דרב מנשיא בר אדא דדוקא קצרן מתחלה לסכך אבל קצרן לאוכל צריך מעשה לבטל. דרבינו נראה דפסק כמ''ד (דף י''ד) בססן ממש וכדכתב בפירוש המשנה וכמבואר בבית יוסף בסימן תרכ''ט. ועוד ראיה דפסק כמ''ד כן בפרק ה' מהל' טומאת אוכלין לא הזכיר אלא בססן לבד ואי אמרת דפסק כמ''ד בססן ממש ניחא דלא פירש דהפשט הוא ממש אבל אי מפרש התיר אגודן אמאי לא פירש כן אלא ודאי פסק כמ''ד ממש והטעם שלא ביאר לפי שסמך על מה שכתב שם וכדכתב הרב בית יוסף. דכתב שם הרב ב''י ואין לומר דטעמיה משום דסבר דהלכה כרבי אבא דפליג עליה ואמר דבוצר לגת הוא דאין לו ידות כו' והוא דאמר כאחרים וכו'. ויש לתמוה עליו דאיך אפשר לומר כן דא''כ היה לו לרבינו לפסוק כאחרים והוא לא הביא כאן אלא דברי ת''ק. ואולי יש ליישב דברי הרב הנזכר דהכי קאמר ואין לומר דפסק כרבי אבא ואחרים ומאי דקאמר פסולת מרובה על האוכל רוצה לומר היד והאוכל ולא ביאר מפני שסמך על מ''ש בהלכות טומאת אוכלין ידות האוכלים כאוכלין דזה אי אפשר וכו'. ודומה לזה כתב הרב בסוף דבריו דאם קצרן לאכול אע''פ שנמלך לסכוך הוא בכלל אוכל:

סיככה בפשתי העץ וכו'. פ''ק דסוכה (דף י''ב:) אמרי' סיככה באניצי פשתן פסולה בהוצני פשתן כשרה והושני פשתן איני יודע מהו [והושני עצמן איני יודע מה] נפשך אי דייק ולא נפיץ הושני קרי ליה אבל תרי ולא דייק הוצני קרי ליה או דילמא תרי ולא דייק נמי הושני קרי ליה ע''כ. ובדין תרי ולא דייק אזלינן לקולא כמ''ש הר''ן שהוא דבר מדרבנן ואזלינן לקולא ועוד דספק ספקא הוא ספק אם הושני דר' יוחנן הוי תרי ולא דייק ואפילו הוי תרי ולא דייק מ''מ ר' יוחנן עצמו מסופק בדבר מפני כן כתב שלא דק ולא נפצן כשרה אע''ג דתרי דהיינו שנשרה במשרה קודם לכן אבל בדייק ולא נפיץ יש תימה גדול בדברי רבינו דנראה דפליג מדידיה אדידיה שבתחלה כתב לא דק ולא נפץ כשרה משמע הא דק ולא נפץ פסולה ואחר כן כתב אם דק ונפץ פסולה משמע דהא דק ולא נפץ כשרה ודבר תימה הוא זה דמאי דעתיה לפסוק בדייק ולא נפיץ אי דעתיה לפסוק לקולא כיון דר' יוחנן מספק בדבר וספקא דרבנן לקולא א''כ היה לו לומר סככה בפשתן העץ שלא נפצן כשרה ואם דעתו לפסוק לחומרא הוה ליה למימר ואם דק אותן אין מסככין בו וצ''ע. כתב ה''ה ז''ל ולפי טעמו סיככה בחצים זכרים למה כשרה והלא ראוי להנתן בברזל וכו'. נראה מלשונו שהוא סובר דמה שאמר סיככה בחצין זכרים כשרה ר''ל קודם שישימו עליהם הברזל ומפני כן הקשה הראב''ד ז''ל דניחוש שמא יתן עליהם הברזל וככתוב בהגהות אלפסי ז''ל בשם ריא''ז דאחר שנתן הברזל אפילו זכרים פסולים מחמת שימת הברזל:

אע''פ שהוא עשוי להתמלאות בברזל וכו'. פירש''י ז''ל מלוי עולם שלא להתרוקן עוד ע''כ:

מחצלת קנים או מחצלת גמי [או חלף] קטנה וכו'. נראה דרבינו גורס (דף כ') גדולה ומפרש להו גדולה מסככין בה ארוגה אין מסככין בה, כלומר אע''פ שגדולה מסככין בה כשהיא ארוגה אין מסככין בה ולהראב''ד ז''ל הגירסא היא גדולה מסככין בה ארוגה אין מסככין בה ואיירי בקטנה כמו שמבואר בדברי ה''ה ז''ל. ויש תימה על ה''ה ז''ל אמאי לא קאמר דגירסת רבינו כגרסת הראב''ד ז''ל וכל שאר המפרשים גדולה מסככין בה דאיירי בגדולה דוקא כי היכי דלהראב''ד ז''ל איירי בקטנה דוקא וקיי''ל כר' יוסי דמשמע דאין חילוק בגדולה כלל ובכי הא אתי שפיר דאין צורך לדחוק במה שנדחק הוא ז''ל לפי גרסתו דפירש גדולה מסככין בה וכו'. וי''ל דמשמע דאי גריס אכולה מסככין וכו' דע''כ קאי אקטנה דבקטנה קאי וסליק קודם במה שאמר קטנה אין מסככין בה וא''כ נראה דעל דא קאי מאי דקאמר גדולה מסככין בה וכו': מחצלת גמי או חלף קטנה סתמה לשכיבה לפיכך אין מסככין בה וכו'. כאן השוה רבינו קנים וגמי וחלף ובודאי שכלן מקבלין טומאה דאי לא כן אמאי אין מסככין בהם. וקשה דבהלכות כלים פרק כ''ה כתב רבינו מחצלת הקש מתטמאה במדרס ושל קנים ושל חלף טהורים מפני שאינה ראויה למדרס ושאר המחצלאות אם עשאה לשכיבה מקבלת טומאה עשאה לסיכוך טהורה עשאה סתם גדולה סתמה לסיכוך קטנה סתמה לשכיבה ע''כ. משמע דשל חלף טהורים לגמרי והא לאו מילתא היא כלל דמאי דקאמר התם טהורים היינו ממדרס אבל טומאת מת מיטמאין דבכלל כלי עץ הם וכדכתב רבינו בפרק א' מהל' כלים כל הכלים העשויים מן הגומא ומן הערבה ומן הקנים וכו' ומן החלף כגון הכפיפות והטרסקלין והמחצלות והמפצות וכו' וא''כ נראה דמיטמאין בטומאה ולכך אינם ראוים לסיכוך ומאי דכתב בהל' כלים פ' כ''ה הוא דאינם מיטמאין במדרס משום דליטמא במדרס צריך כלי המיוחד לשכיבה וזה אינו מיוחד לשכיבה. וא''ת אכתי אמאי אינה מיטמאה מדרס הא אמרינן כאן דקטנה סתמא לשכיבה וכל דבר שסתמו לשכיבה מיטמא מדרס וכמ''ש בפכ''ז שלשה מפצין הם העשוי לישיבה טמא מדרס. וי''ל דודאי קטנה מי שעשה אותה אינה עושה אותה אלא לשכיבה אבל בטלה דעתו של מי שעושה אותה קטנה דאין דרך לעשותה קטנה לשכיבה אלא גדולה לסיכוך ואע''פ שזה עשאה לשכיבה אינה מיטמאה מדרס כדאמרינן בגמרא בשלהי פ''ק דסוכה (דף כ':) דר' דוסא ורבנן פליגי על שאר מקומות ואע''ג דמקרי יתיב סברי רבנן דהם טהורות מפני שאין דרך לעשותה לשכיבה:

תקרה שאין עליה מעזיבה וכו' הרי זה פסולה. כתב ה''ה ופירש רבינו תקרה זו היא מנסרים שאין בהם ארבעה והוא הנכון וכו'. פירוש דברי הגמרא בפ''ק דסוכה (דף ט''ו) במאי דקאמר בביטולי תקרה קא מיפלגי הוא כמ''ש הר''ן ז''ל לדעת הרי''ף הביאו הרב מוהרי''ק ז''ל בסי' תרל''ב וכתב שבשיטה זו עולין יפה דברי הרמב''ם:

ואין חבילה פחותה מעשרים וחמשה בדים וכו'. וא''ת לפי דברי רבינו שסובר דאגד שלשה טפחים שמיה אגד לא נאמר לענין סוכה אם כן היכי אמר בגמרא (דף י''ג) גבי אפקותא דדיקלא אגד בחד לא שמיה אגד דמשמע דאם היו שנים היה אגד בשלמא לשאר המפרשים ניחא דכן הוא אליבא דרבנן דבשנים הוי אגד אלא לרבינו מאי איכא למימר. ונראה דה''ק אע''פ שהם כ''ה בדים מ''מ כיון ששרשם הוא אחד אגד בחד לא שמיה אגד כלומר למעוטי אם היו נפרדים גם בשרשים שהיו כ''ה נפרדים שהיה שמו אגד. א''נ ה''ק כיון שאלו הכ''ה הם לבדם והם שרש אחד לא שמיה אגד אבל אם היה אוגד אחד באלו היה שמו אגד וכדכתב הרא''ש ז''ל דכי אגד אחד באלו הכ''ה שמיה אגד:

העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאה בתוך הבית. רבינו מפרש חבטן שהפרידן ואע''ג דהעושה סוכתו תחת האילן משמע דהם נפרדים מ''מ מקשה גמ' והא קא מצטרף וכו' משום דס''ד דע''כ איירי מתני' במעורבין דאם הם נפרדים מאי למימרא כמו שהקשה בתר הכי. ויש סעד לפירוש רבינו שפירש דחבטן ר''ל הפרידן מההיא דאמרינן בפ''ק (דף ט''ו:) רבא אמר אפילו תימא בשאין מעדיף אם היו נתונים שתי נותנן ערב ערב נותנן שתי וקשה לפירוש הקונטרס כמ''ש שם התוספות דפירוש חבטן ר''ל עירבן א''כ הכא דזה בפני עצמו וזה בפ''ע אמאי יתבטל ולפירוש רבינו דפירש חבטן הפרידן ניחא אלא שקשה לפירושו אמאי לא הוזכר בדברי רבינו כשהאילן צלתו מרובה מחמתו אע''פ שהיה הסכך מרובה וחבטן פסול דהא רבא לא קאמר בגמ' היכא דהסיכוך מרובה וחבטן דכשר אלא בחמתו מרובה מצלתו אבל אם האילן צלתו מרובה מחמתו פסול. וי''ל דרבינו מפרש דמאי דקאמר ל''ש אלא כשהאילן וכו' היינו סיכוך מרובה כלומר כשהאילן צלתו מרובה מחמתו והסוכה היתה חמתה מרובה מצלתה אבל כשהאילן חמתו מרובה מצלתו והסוכה צלתה מרובה מחמתה כשר ולא אכפת לן אלא בסיכוך מרובה ולא שצלתו מרובה מחמתו של אילן ואין נראה כן דעת הטור ז''ל. ודעת הרמב''ן שהזכיר ה''ה ז''ל שוה לדעת הטור ומ''מ דעת רבינו כן הוא וכן דעת ההלכות וז''ש ה''ה ז''ל [לא] נזכרה סוגיא זו בהלכות וכו' כלומר כיון שלא הוזכרה ודאי שהוא מפרש כפירוש רבינו בענין צלתו מרובה מחמתו כדכתיבנא. וע''ק בדברי ה''ה ז''ל לדעת רבינו תלתא משניות ל''ל חדא ההיא כאילו עשאה בתוך הבית דדייקינן מינה כבית וחדא ההיא דהדלה עליה וחדא ההיא דשפודין דלכ''ע בין למ''ד פרוץ כעומד מותר בין למ''ד אסור בעינן מעדיף כדכתב ה''ה ז''ל. בשלמא העושה סוכתו תחת האילן והדלה עליה את הגפן צריכי חד לבדיעבד וחד לכתחילה אלא הך דהמקרה סוכתו בשפודין למה. וי''ל דאצטריך לאשמועינן חידושא דבארוכות המטה דאמרו שם בגמרא (דף ט''ו:) לימא מסייע ליה לר' אמי בר טביומי דאמר ר' אמי בר טביומי סיככה וכו'. ולפי האמת דקי''ל כר' אמי [דתנא] מסייע [ליה] ואפשר דליתא לדר' אמי בארוכה ושתי כרעים וכו' חידושא הוא וע''כ צ''ל אפילו להרמב''ן למ''ד פרוץ כעומד אמר דמוקי מתני' במעדיף למה לי הך לימא הנהו דלעיל ואע''פ שהוא מעורב עם הסכך מרובה כשר כל שכן הך בפני עצמו דכשר היכא דמעדיף. וא''ת לדעת רבינו לימא הך ולישתוק מחד דלעיל דחד אצטריך לכתחלה וכ''ת זו אף זו קתני הא ליתא דהא בגמרא פריך דלשתוק מההיא דכאילו עשאה בתוך הבית ואנא ידענא לה מהאי דהדלה דהיא אחרונה. וי''ל דההיא דאם היה הסכך מרובה אצטריך לאשמועינן דדוקא היכא דהסיכוך מרובה מותר אבל פרוץ כעומד אסור וההיא דמקרה הוא במעדיף ולדידן דקי''ל פרוץ כעומד מותר נראה דאיצטריך דהיכא דקצצן וחבטן אע''פ שאין הסיכוך מרובה כשר ולז''א אם היה הסכך מרובה או שקצצן ר''ל קצצן וחבטן בלא סכוך מרובה. וכתב ה''ה וז''ל ואם היה כמותו בצמצום פסול וז''ש המשנה או שהיה הסיכוך הרבה מהם וכו'. קשה דא''כ מאי פריך בפ''ק בגמרא על מתני' (דף ט''ו) דהמקרה למ''ד פרוץ כעומד אסור מההיא מתניתין דאמרה אם יש ריוח ביניהם כמותן כשרה אפילו למ''ד מותר תקשי ממתני' אמתניתין דהכא אמרה מתני' דאם היה הסיכוך הרבה מהם כשרה משמע דבצמצום פסול כמ''ש ה''ה ז''ל כאן. וי''ל דהוה מצי למימר ולטעמיך כמ''ש ה''ה ז''ל למטה גבי סיכך בדבר פסול וכו'. עוד כתב ה''ה ז''ל מ''ש רבינו בכאן הוא סוף המשנה או שקצצן כשרה וכו' קשה לדברי רבינו דאם היה הסיכוך הרבה וקצצן סגי אע''ג דלא חבטן היכי מייתי ראיה בגמ' דלא גזרינן היכא דחבטן אטו היכא דלא חבטן דאם לא חבטן הא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר ודילמא לא איירי בחבטן אלא בקצצן וסגי. ומ''ש אח''כ או שקצצן ר''ל או שקצצן ונענען אפילו שלא היה הסיכוך דבר כשר וכן פירש רבינו בפירוש המשנה. ונראה ודאי דה''ה סובר דפירוש זה הוא דחוק מפני שהחילוק שבין החלוקה של או שקצצן לקודמת הנענוע לא הוזכר בברייתא וזה דוחק. אבל כדאמרינן דאם היה הסיכוך וכו' איירי בחבטן החילוק שבין החלוקה זו לאחרת הוא הקציצה שהוזכרה ואפילו לפי מה שפירש רבינו בפירוש המשנה י''ל דמ''מ מייתי ראיה שפיר דכי היכי דלא גזרינן קצצן אטו לא קצצן הכי נמי לא גזרינן חבטן אטו לא חבטן. עוד כתב ה''ה ז''ל וקושיא זו אינה כדאי וכו' כוונתו דפירוש הגמרא הוא לתרץ כאן כמו שתירץ למעלה מהו נגזור חבטן אטו לא חבטן וה''ק מהו דתימא נגזור דילמא אתי לערובי ואתי להצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר קמ''ל. ומ''מ קשה דהך כבר הודיענו במשנה דלא גזרינן חבטן אטו לא חבטן וכן מתניתין דהדלה את הגפן הודיענו דאפילו לכתחלה לא גזרינן. וי''ל דהכא הוה ס''ד למיגזר טפי משום דהוי סכך מתחת לסכך ואתי לערובי השני סככין אבל כשהאחד סכך והאחד אילן דהם מחולקים ליכא למיגזר כרבינו דילמא אתי לערובי. עוד כתב ה''ה ז''ל וכתב הרמב''ן ג' דינין הם היה סכך אחד פסול וסכך אחד כשר זה למעלה וזה למטה וכו' מ''ש בגמרא אילימא כשלא חבטן וכו' כלומר כיון שהדלה את הגפן והסיכוך הוא למעלה א''כ אמאי כשר חבטן ועשאן סכך אחד פסול ואחד כשר וכו'. לדעתו ז''ל מ''ש (מ''מ) בגמרא ואם היה סיכוך הרבה מהם ר''ל שהפסול חממ''צ אבל אם הפסול צלתו מרובה מחמתו אפילו הכשר צלתו מרובה פסול:

סיכך בדבר פסול וכו'. אפשר שרבינו גורס בגמרא (עירובין ט''ו:) והא אי אפשר לצמצם כדברי ר''ת וכן כתב הרב בעל הכ''מ ויישב הגירסא לדעת רבינו. ולמ''ש ה''ה דהוה מצי למימר ולטעמיך וכו' קשה דמתניתין תקשי אהדדי דהכא קאמר כמותן משמע דפרוץ כעומד מותר והתם קאמר אם היה הסכך מרובה משמע הא זה כזה לא וכ''ת כה''ה דלקושיא זאת ג''כ הוה מצי למימר ולטעמיך זה דוחק ועוד דלא הוזכר קושיא זאת בדברי ה''ה. וי''ל דבשלמא למ''ד פרוץ כעומד מותר כיון דמתניתין אשמעינן בחדא דפרוץ כעומד מותר דהיינו בהך דכמותן בשאר המקומות נקט הסכך מרובה דאורחא דמילתא נקט דאין דרך לצמצם כדכתב רש''י ז''ל ומה גם גבי סוכה דהא לפי גירסת רבינו תם הכא גבי סוכה אי אפשר לצמצם אבל למ''ד פרוץ כעומד אסור תקשי דאמאי נקט הכא כמותן:

היו נויי הסוכה מופלגים (מגגה) ד' טפחים או יותר פסולה. כתב ה''ה ויש מי שמפרשה וכו'. וא''ת לדעת רבינו שסובר דאפילו חמתו מרובה מצלתו פסולה מאי שנא דהוצין היורדין לתוך עשרה דקאמר התם דאם חמתן מרובה מצלתן דהיא כשרה אי לאו מטעמא דדירה סרוחה וא''כ הכא דליכא האי טעמא ליהוי כשרה. וי''ל דשאני התם דאותן ההוצין בטלי ולכך אי לאו מטעמא דדירה סרוחה היא כשרה אבל הכא הני נויי חשיבי ולא בטלי:

סכך שהיו בו חלונות וכו'. כתב ה''ה משנה פרק הישן וכו' ובגמרא מאי מדובללת וכו' מדולדלת וחדא קתני סוכה מדולדלת שצלתה מרובה וכו' ולא ידעתי למה לו לה''ה להביא כלל דברי רב די שיביא מה שהקשו בגמרא הא כי הדדי וכו':

והוא שיהיה מכוון כנגד שפת היורד. לכאורה נראה כוונתו שלא יהיה רחוק משפת היורד אלא יהיה מכוון כנגדו ממש כדי שנאמר בכך חבוט רמי וא''כ קשה מאין הוציא זה רבינו. וע''ק דבפרק י''ז מהלכות שבת גבי ב' קורות כתב רבינו היתה אחת למטה ואחת למעלה רואין וכו' ובלבד שלא וכו' ולא יהיה ביניהם ג' טפחים כשרואין אותה שירדה זו ועלתה זו בכוונה שיעשו זו ע''כ, פירוש כשהאחת למעלה והאחת למטה והיא רחוקה ממנה במרחק זולת הגובה אין בכך כלום ורואין כאילו עלתה למעלה והם זה כנגד זה והצריך תנאי שלא תהיה מה שלמטה רחוקה משלמעלה במרחק ג' טפחים מפני שאז אפילו נאמר שעלתה למעלה תהיה נמצאת רחוקה מהאחרת ג' טפחים דלא נחשבה שעלתה אלא כנגד המקום אשר היתה שם למטה בשוה ולזה אמר שלא יהיה ביניהן ג' טפחים כשהוא וכו' אבל בגובה לא איכפת לן שיהיה מרוחק זה מזה, זה נראה פירוש דברי רבינו מדבריו שכתב כשרואין וכו' דמשמע דאיירי במרחק וכן הבין ה''ה ועפי''ז הקשה שם מה שהקשה. וא''כ משמע מהתם דאפילו שאינו מכוון מה שלמעלה עם מה שלמטה במרחק אמרינן חבוט רמי. וא''כ הכא למה הצריך רבינו מכוון ולא יהיה רחוק הא ברחוק פחות משלשה מהני לענין שבת ובפרק הישן (דף כ''ב) מוכח דשבת וסוכה שוין לדבר זה ודוחק לומר דלרחוק פחות משלשה קרי מכוון, לכך נראה לפרש דמ''ש רבינו והוא שיהיה מכוון כנגד שפת היורד כלומר שלא יהיה העולה על היורד ויהיה מכוון כנגדו ממש כלומר עליו דאז אמרינן חבוט רמי אלא כנגד שפתו. ויצא לו זה מההיא מתניתין דקורות הבית שהובא בפ' הישן דאמר שם דכשהן מכוונות ויש טומאת תחת אחת מהן תחתיה לבד טמאה משום דלא אמרו חבוט רמי כיון שהעליונות על התחתונות ואם היו העליונות כבין התחתונות כלומר שהעליונה מכוונת כנגד שפת התחתונה אז אמרינן חבוט רמי למלאת המקום שלמטה אבל כשהעליון על התחתון אז לא אמרו חבוט רמי דאיך נמלא מקום הפנוי בכך כיון שאין העליון כנגד הפנוי וא''כ לפי זה לא איכפת ליה לרבינו שיהיה רחוק משפת היורד דלא בא רבינו למעט אלא שלא יהיה עליו אבל אם יהיה כנגד השפה אז אפילו שהיה רחוק משלשה כלבוד דמי כמו לענין שבת:

אף התחתונה כשרה. הרב''י מחק הגירסא בספר כ''מ ואמר שצריך לומר דהתחתונה כשרה אבל העליונה היא פסולה במה שהקשה כיון שאינה יכולה לקבל כרים וכסתות איך אפשר בה שמוש, ואין זו קושיא דאדם קל ברגליו יכול להלך בה, וגם מה שהקשה דאם אין בין העליונה והתחתונה עשרה הא הוי העליונה סוכה פחותה מעשרה. אפשר לתרץ דרבינו מ''ש אף לא קאי אלא אחלוקה דאו שלא היתה התחתונה יכולה לקבל וכו' ועל דא קאמר אף אבל בחלוקה דאין גובהה של עליונה י' אז התחתונה דוקא כשרה והיא פסולה, או אפשר דאע''ג דאין סכך העליונה גבוה י' הכל חשוב כסוכה אחת וקרקעית של התחתונה היא קרקעית של עליונה דכיון דאין התחתונה יכולה לקבל כרים וכסתות וגם חמתה מרובה (דהא לא) בסכך העליונה נתרת דלאו סוכה היא, ומ''ש שהתחתונה בסכך העליונה נתרת משמע דה''ק דכיון דהתחתונה חמתה מרובה מצלתה בסכך עליונה היא נתרת לכך צריך שלא יהיה סכך של עליונה למעלה מעשרים דהוי סכך פסול. וא''ת אפילו שיהיה בתוך עשרים איך מצטרף סכך של עליונה לסכך של התחתונה להתירה הא אמרינן לעיל לדעת רבינו דלא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר היכא דחבטן דהיינו הפרידן וא''כ הכא היכי מצטרף, וי''ל דהתם הוי אילן וסכך אבל הכא הוי הכל סכך וסכך בהדי סכך מצטרף:

וכן המעמיד ארבעה עמודים וכו'. כתב ה''ה ז''ל דרבינו דחה הברייתא והסוגיא שבפ''ק (דף י':) דאמרה דבנקליטין גבוהין עשרה פסולה וכן בקינופות אע''ג דלא גביהי עשרה משום דס''ל דהך סוגיא אתיא כמ''ד דהעושה סוכתו כמין צריף כשרה ומש''ה כאן הוי אהל ופוסל כיון דגבוה י' ואע''ג דהוא משופע אבל אנן דקי''ל דהעושה סוכתו כמין צריף פסולה הכא בנקליטין אע''ג דגבוהים עשרה כשרה, וקשה ע''ז דנהי דאידחי לה הך סוגיא דנקליטין כיון דאנן קי''ל דכמין צריף פסולה כיון שאין לה גג אע''ג דקביע א''כ ה''ה בנקליטין אבל בקינופות דיש להם גג מנין לנו להכשיר כשאין גבוהין עשרה דכיון דבהך סוגיא דהכא אמרינן דאע''ג דאין גבוהין עשרה כיון דקביעי פסולה. מיהו לזה י''ל דכיון דגלי לן התם דקביעות לא מהני דאי אהני קביעות הוה לן לאכשורי התם כיון דסוכה קביעא אע''ג דאין לה גג משמע דקביעות לא מהני ה''ה בקינופות דאין קביעות מהני בהם לפסול. וע''ק דאם כדבריו דאמר דכיון דס''ל להך תנא דבסוכה דהתם כשרה והוי סוכה הכא הוי פסולה ואנן דקי''ל דהתם פסול הכא כשר א''כ קינופות דבסוכה תליא אמאי פחות מעשרה תיפסל כיון דבסוכה פסול ואין הסוכה פחותה מעשרה לכ''ע ואפילו הך תנא מודה התם א''כ אמאי אינו כשר כאן כיון דהכשר דהכא נתלה בפסול דהתם ופסול דהכא בהכשר דהתם, וכ''ת שאני קינופות דכיון דקביעי אע''פ שאין גבוהין י' פסולה זה אינו כלום דסוכה נמי קביעא כמו בקנופות דהרי בגמרא בפ''ק תירצו שאני קנופות דקביעי והקשו על זה והרי סוכה על גבי סוכה דקביע וכו' כלומר דהתם כשרה פחות מעשרה וא''כ אמאי פסול הכא ואי ס''ד דקינופות קביעי טפי מסוכה לימא דמשום דקינופות קביעי טפי פסול א''ו דשניהם שוים בקביעות. ולכאורה שם מה שתירצו בגמרא התם דלמיפסל סוכה וכו' נחזיק הקושיא דכיון דמצינו דלמיפסל סוכה בעינן כח גדול היכא דסגי למיפסל סוכה שהרי פחות מעשרה לא הוי סוכה ודאי שאינו אהל כלל ולא מיפסל בקינופות והך קושיא גופא איתא לעיל בגמ' כשתירצו דלמיפסל סוכה לא אהני בציר מעשרה דהיכי קאמר הכי הא סוכה שאינה על גבי סוכה פחותה מעשרה פסולה וא''כ הא אהני פחות מעשרה למיפסל סוכה. מיהו לזה נ''ל לתרץ דלאו מילתא היא וכי אמרינן דבעינן כח למיפסל סוכה היינו סוכה העשויה בכשרותה אז צריך כח גדול לפוסלה כמו סוכה ע''ג סוכה דסוכה התחתונה היא כשרה ואתה בא לפוסלה צריך כח לפוסלה ולכן בבציר מעשרה לא פסלה אבל כשאתה רוצה לעשות סוכה והיא פחותה מעשרה לא נאמר אז דבציר מעשרה יש כח לפוסלה הרי אין כאן סוכה נעשית בהכשר מתחלה שאני בא לפוסלה שאני אומר מעיקרא אין כאן סוכה ואדרבא אתה שבא לעשותה סוכה צריך לך כח להכשירה כי היכי דכשאתה בא לפסול סוכה הנעשה בהכשר דהיינו סוכה על גבי סוכה צריך כח לפוסלה כך כשאתה בא לעשותה מחדש כגון סוכה אחת פחותה מי' צריך לך כח להכשירה דהא אמר שמואל כהכשרה כך פיסולה ואם אתה מכשירה לזו כשיהיה על סוכה אחרת תהיה פסולה האחרת וא''כ צריך לך כח להכשירה מתחלתה כמו שאתה בא לפסול האחרת דמזה יוצא זה ולהכי סוכה פחותה מי' פסולה דאתה בא להכשיר מתחלתה וכן סוכה על גבי סוכה לא פסלה בפחות מעשרה אבל בקנופות פחות מי' דלא פסלה שאר הסוכה בכך אלא שאר הסוכה כשרה ולא הוי לשוויי אהלא אין צריך כח לפסול ולכך פסול כקינופות אע''ג דגבי סוכה פחות מי' פסולה. אבל מ''מ דברי ה''ה ז''ל תמוהים דמה שתלה ה''ה ז''ל כיון דבסוכה כשרה הכא פוסל בדין תלה דאדרבה להכשיר סוכה צריך יותר כח משום דאם אתה מכשיר לזו תפסול לאחרת כשתהיה עליה כדפירש ואם כן כיון דהתם כשרה כ''ש דפסול הכא דהוי לשוויי אהלא. אבל מ''ש דלדידן דקיי''ל דפסולה הכא בקינופות כשרה קשה דאפילו לדידן אע''ג דהתם פסול הכא פסול דאין לתלות פסול סוכה בפסול קינופות וא''כ אמאי דחה רבינו סוגיא זאת אפילו לדידן. וי''ל דהיינו לפי סוגיא זו אבל הסוגיא שבסוף פ''ק (דף י''ט:) משמע דפליגי על סברא זו דא''ל אביי לרב יוסף דגני בכילת חתנים כמאן כר''א דפוסל משמע דתלי ההכשר דלשוויי אהלא דהיינו כילת חתנים בפסול סוכה, וז''ש ה''ה ז''ל בין לקולא בין לחומרא כדמשמע התם על סוגיא זו וכו' כלומר דהך סוגיא יגיד זו דאפילו לקולא כלומר לשוויי אהלא קאמר דמותר. וא''ת א''כ איך יתרץ ההיא סוגיא הך ברייתא דקינופות פחות מי' דפסול ואמאי פסול כיון דכולי עלמא מודו דגבי סוכה דפסול פחות מי' דהך סוגיא אינה מחלקת כלל בין פסול סוכה לענין לשוויי אהלא, וי''ל דהא סוגיא סברה דסוכה וקינופות אינן שוים בקביעות אדרבה סוכה דמי לכילה דסוכה בית עראי, וראיה לדבר זה מדקאמר שם כמאן כר''א ואם איתא דסוכה כקינופות דמיא אפילו כרבנן נמי אתיא דע''כ לא מכשרי רבנן אלא בסוכה דקביע דדמיא לקינופות אבל בכילה לא א''ו דסוכה דמיא לכילה טפי ואין סברא לחלק בהם בקביעות ולהכי הך תנא דסבר דבקינופות פחות מי' פסולה אזיל לטעמיה דסבר דשיפוע אהלים כאהלים וכיון דבסוכה אהני קביעות להכשירה כשהיא גבוהה עשרה בקינופות דקביעי טפי מעלינן דרגא ואפילו פחות מי' פסול אבל לדידן דקיי''ל דקביעות לא מהני כלל בסוכה ה''ה בקינופות דפחות מי' לא מהני דאין בקביעות הפרש לדידן, לפ''ז א''ש דדחי רבינו סוגיא זו אפילו בקינופות ויתורץ הקושיא הראשונה בתירוץ מרווח מלבד התירוץ הראשון. וע''ק במ''ש ה''ה ז''ל ויש מן הגאונים וגם מן האחרונים יש שפוסקים וכו'. דאין מקום לסברא זו דאם הם פוסקים כסוגיא דהכא היה להם לפסוק דבכילה בעינן תרתי ובנקליטין דקביעי בעינן עשרה ובקינופות אע''ג דאין גבוהין עשרה כיון דקביעי סגי אבל זה שכתבו שבקינופות אין גג מעלה ומוריד אלא בעינן עשרה אתיא דלא כמאן. ונראה לומר דהגאונים הוקשה להם בגמרא שהקשו ליהוו כקינופות דמאי קושיא שאני התם דיש להם גג וכבר הקשו התוספות ז''ל קושיא זו והיא עצומה ולכך פירש הכי דקינופות אין להם גג אלא הם כמו נקליטין שיוצאים בראש המטה וכהוצי המטה אלא שנקליטין הם שנים ולא קביעי כ''כ וקינופות מתוך שהם ד' קביעי וברייתא דייקא כותייהו דקאמרה נקליטין שנים קינופות ד' משמע שאין הפרש בין זה לזה אלא שאלו ב' ואלו ד' וז''ש והם ד' וקביעי והם דוחים מהלכה סוגיא זו מחמת סוגיא שבפ''ק כמו שדחאה רבינו. ומ''ש דבקינופות גבוהים עשרה פסולה יצא להם מסתם מתניתין דקאמר פירס על גבי קינוף פסולה ע''ג נקליטין כשרה ולא רצו לדחות משנה סתמא מהלכה לכך אמרו דבקינוף כשהם גבוהים י' פסולה דאע''ג דשיפועי אהלים דקביעי לאו כאהלים שאני קינופות דקביעי טפי מסוכה וכל זה שלא לדחות המשנה מהלכה, וכ''ת אמאי לא אוקימו מתני' דפירס בפחות מעשרה אין זו קושיא דכל כמה דמצינן לאוקומי כללין דשפועי אהלים דקביעי לאו כאהלים דמו מוקמינן ולכך אמרו דדוקא עשרה ועוד דאין סברא דקינופות פחות מעשרה פסול ונקליטין אפילו גבוה עשרה לא אהני לדידן דק''ל דשפועי אהלים לאו כאהלים ודי לן למיסק דרגא לקינופות מנקליטין. ולפ''ז א''ש שכתבו שאין גג מעלה ומוריד בהן משום דס''ל דקינופות אין להם גג מכח הקושיא דפריך והשתא כילה ונקליטין שוים ולקינופות דין אחר מכח מתני'. והתוספות (בד''ה אי קביעי) כתבו לתרץ קושיא זו וז''ל אע''פ שזו יש לה גג וזו אין לה גג מ''מ לא חשיב גג כיון דאין גבוהים י' ובשניהם אית בהו חדא לריעותא דכילה x אין לה גג וגבוהה עשרה וקינופות יש להם גג ואינם גבוהים י' ע''כ. ואיכא למידק בדבריהם, חדא דלכאורה פליגי דידהו אדידהו דמעיקרא כתבו דבקינופות אין לה גג מיקרי והוו כמו נקליטין דאיכא תרתי לריעותא אין לה גג ופחותין מעשרה ואח''כ כתבו דדמי קינופות לכילה גבוה י' משום דאית ביה חדא לטיבותא דאית לה גג, ותו קשיא דאם כילה דמי לקינופות א''כ לפי תירוץ הגמרא נמי תקשי מ''ש כילה מקינופות ואמאי בכילה כשרה ובקינופות פסולה ועוד למה להו לפרש זה לומר האי בשניהם כו', ונראה דפירוש דבריהם הכי הם הרגישו דמאי הקשה הגמ' דליפסלו נקליטין פחותין י' כקינופות כיון דקביעי נימא דאין הקביעות מהני אלא היכא דאיכא חדא לריעותא והקביעות מסיר אותה ריעותא אבל היכא דאיכא תרתי כנקליטין דאין להם גג ופחותים מעשרה לא ותירצו דהכא נמי אין להם גג דפחות מעשרה לא חשיבי גג ואיכא תרתי לריעותא כקינופות וקושיית הגמרא היא דכיון דאע''ג דאיכא תרתי לריעותא בקינופות הקביעות מסיר אותה א''כ גבי נקליטין נמי דאיכא תרתי לריעותא מהני להסיר אותם דאי אמרת כדס''ד מעיקרא דאין הקביעות מהני בקינופות אלא להסיר חדא לריעותא אם כן בשניהם איכא חדא וכו' כלומר בקינופות וכילה איכא חדא דבכילה איכא חדא לריעותא בקינופות וכיון דבכילה קאמר שמואל דמותר אם כן הוא הדין בקינופות ואמאי אסור וא''כ פירוש דברי הגמרא כך הוא בנקליטין איכא תרתי לריעותא ובקינופות ג''כ דהאי גג אין חשוב גג וא''כ מ''נ אם הקביעות כקינופות מסיר התרתי לריעותא ולהכי פסול גם בנקליטין ליהוי הכי ופסול ואי אמרת דקביעות דקינופות לא מהני אלא להסיר חדא לריעותא אז ודאי לא מקשינן ליהוי נקליטין כקינופות דכי היכי דבקינופות פסול בנקליטין נמי לפסול אדרבה מקשינן איפכא ליהוי בקינופות כשר ככילה משום דקינופות דמי לכילה וכשר וא''כ לא מקשה גמרא להוי כקינופות וליפסול אלא לצד אחד שבקינופות מסיר הקביעות תרתי לריעותא אבל לצד האחר דאין הקביעות מסיר אלא אחד בקינופות לא פריך הכי אלא הקושיא הוי איפכא דקינופות כנקליטין מכח ההיא דכילה דבדין אמר בנקליטין דכשר דומיא דכילה והקושיא הוי בקינופות, ותירץ הגמרא דשאני קינופות דקביעי טפי ולכך מסיר אותו הקביעות תרתי לריעותא אבל בנקליטין דלא קביעי כ''כ לא אהני להסיר תרתי. וא''ת לפי זה למה כתבו התוס' דהחדא לריעותא דאיתא בקינופות הוא שפחותים מעשרה הא כיון דהקביעות הוא שמסיר האחד א''כ מאי חזית לומר דמסיר ההיא דגג מההיא די', וי''ל דטפי מסתבר לומר דמהני להסיר ההיא דגג כיון דאית ליה גג אע''פ דלא חשיב מ''מ הא אית ליה ועוד דאי אמרת דמסיר הריעותא דעשרה ממילא הוסרה ההיא דגג דמה שאין חשוב גג היינו מפני שפחותין מעשרה וכיון דחשבינן ליה י' הא איתא ליה גג לכך שריא ליה קביעות לענין הגג לבד דתפשת מועט תפשת ונשאר הריעותא דפחות י':

ואם גזל עצים ועשה מהן וכו' בהן כלום יצא. בפרק לולב הגזול (דף ל''א) אמרינן האי כשורא דמטללתא [דגזולה] עבדי לה רבנן תקנתא משום תקנת מריש וכו' ונראה מדברי רבינו שהוא מפרש עצים שלא שינה בהם מפני שכתב תקנת חכמים וכו'. משמע דאין הטעם אלא משום תקנת חכמים דאי משום שינוי תיפוק ליה דקנינהו בשינוי ומ''ש ואפילו גזל נסרים וכו' ר''ל דאפילו נסרים דלא שכיחי כמבואר בגמרא ומ''ש ולא שנה בהן לכל קאי בין אנסרים בין אעצים. אבל רש''י ז''ל שפירש בעצים דקננהו בשינוי מעשה ובנסרים ודאי לא קננהו בשינוי כיון דתלי הטעם בגמרא משום תק''ח. ק''ק א''כ אמאי לא תירצו בגמ' כשהקשו פשיטא דאי מהתם ה''א משום דשנה בהן וקננהו בשינוי אבל היכא דלא קננהו בשינוי לא קמ''ל: